פסק-דין בתיק ע"פ 9632-03-11

לפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בבית משפט השלום בצפת (ת.פ. 1524-08-08), בעקבות הרשעתו בעבירת תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממש, בשתי הזדמנויות שונות, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 8/3/08 תקף המערער שלא כדין את בת זוגו, שהתגוררה עמו בדירה משותפת יחד עם בתם התינוקת, בכך שהכה בידיו בפניה ובצווארה, וכתוצאה מכך גרם לה חבלות של ממש, ובתוך כך כאבים בלסת והמטומה באזור הלשון. מכתב האישום המתוקן עולה עוד שכחמישה חודשים לאחר מכן, בתאריך 31/7/08, תקף המערער שלא כדין את המתלוננת בכך שדחף אותה עם ידו ברקתה הימנית, הדף אותה כלפי ארון וגרם לה חבלה של ממש, שהתבטאה בנפיחות ורגישות בקרקפת ומסביב לאוזן ימין.

המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לאחר תחילת ניהול ההליך ושמיעת הראיות, במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי יישלח לקבלת תסקיר בטרם טיעונים לעונש, תוך שהובהר כי התביעה מצדה אינה מחויבת להמלצות שירות המבחן.

בית המשפט קמא (כב' השופט דבור), דן את המערער למאסר בפועל של 6 חודשים והפעיל עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל על המערער בתיק אחר (ת.פ. 2087/06), חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שבסך הכל הוטלו על המערער 9 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הטיל בית המשפט קמא על המערער מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירה המנויה בסימן ח' לפרק י' לחוק העונשין ו/או כל עבירה מסוג פשע.

כאמור, הערעור דנא מכוון כנגד חומרת העונש.

בהודעת הערעור נטען כי המערער עבר שינוי משמעותי והצליח לשנות את דפוסיו האלימים, וכל זאת בליווי ופיקוח של הגורמים המטפלים. על פי הנטען, הדחיות הרבות במהלך משפטו הנוכחי של המערער, במטרה לאפשר לו להתקדם ולמצות את ההליך הטיפולי, נטעו בלבו צפייה כי בית המשפט יאפשר לו להמשיך באפיק השיקומי.

בנוסף, טוען המערער כי קשה להשתחרר מהתחושה שגזירת עונשו הושפעה, שלא בצדק, מאירוע שעלה לכותרות כשבוע לפני מתן גזר הדין, ואשר קשור ישירות לבית המשפט קמא ולשלוחת תביעות צפת (בית המשפט קמא גזר את דינו של פלוני מהישוב מסד אשר לימים רצח את אשתו והתאבד).

עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא משהשית על המערער מאסר בפועל, מבלי שנימק מדוע זנח את ההמלצה הטיפולית לגביו, ומדוע ניתן משקל בכורה לענישה הרתעתית, על אף מאמצי השיקום ולמרות דחיית הדיונים הקודמים (על ידי מותב אחר) לצורך מיצוי ההליך הטיפולי.

על פי הנטען, טעה בית המשפט קמא משביטל, ללא סיבה, את כל הישגיו השיקומיים של המערער ואת כל המשאבים שהושקעו בו מצד שירות המבחן ולשכת הרווחה.

כמו כן, נטען כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל לתקופה הארוכה במהלכה שהה המערער בתנאי מעצר בית ובתנאים מגבילים.

אשר על כן, עותר המערער לאפשר לו לסיים את ההליך הטיפולי ולהזמין תסקיר משלים ועדכני משירות המבחן, שיאפשר פרישת התמונה העובדתית באופן מלא.

מנגד, ב"כ המשיבה עותרת לדחות את הערעור, ובתוך כך לדחות את בקשת המערער להורות על הזמנת תסקיר משלים.

לטענת ב"כ המשיבה, המערער תקף את בת זוגתו לא פעם, כי אם פעמיים, וזאת בהפרש של מספר חודשים, ואף תקף בשנת 2006 את בת זוגו הקודמת, כך שאין מדובר במעידה חד פעמית מבחינתו.

בנוסף, טוענת ב"כ המשיבה כי המערער גרם למתלוננת חבלות של ממש, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב.

ב"כ המשיבה מבהירה כי לפי התסקיר הראשון, המערער נטל אחריות חלקית בלבד למעשים, ומכל מקום, התביעה הודיעה מבעוד מועד, באופן מפורש, כי תוצאות התסקיר לא תחייבנה.

לבסוף, טוענת ב"כ המשיבה כי המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת התיק הפלילי הקודם שנוהל נגדו, ועל כן, אין מקום ליתן לו הזדמנות נוספת.

שקלנו את טיעוני הצדדים ולא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו בעונשים שהוטלו על המערער, היות ומצאנו כי בית המשפט קמא שקל כמתחייב את ההליך השיקומי והתסקירים החיוביים בעניינו של המערער.

אין חולק אודות חומרת העבירות שביצע המערער במקרה דנא. חומרת העבירות ושכיחותן, מחייבת השתת ענישה מרתיעה ומשמעותית, ולא אחת שב בית המשפט העליון והדגיש את הצורך בהחמרת הענישה כנגד אלה המכלים את זעמם בבנות זוגם, תוך הדגשת חשיבות ההרתעה הציבורית בעבירות מעין אלה (השווה רע"פ 1826/11 סולומון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8/3/11)).

המערער שלפנינו תקף את המתלוננת ונקט נגדה באלימות פיזית, בעיקר באזור פניה וראשה, בשני מועדים שונים, בהפרש של חודשים ספורים זה מזה, תוך שהוא גורם לה חבלות של ממש.